הנס הפרטי שלי

פיות, אגדות, קסמים, נסים. פעם חג ראש השנה (נובי גוד) היה בשבילי להיכנס ליום אחד לעולם הקסום. עולם של פנטזיות, עולם יפה, שרק אני יכולתי לדמיין. עולם בו אני נסיכה, לוחמת, אהובה. 

נס

כל מה שהיה מנוגד לחיים האמיתיים שלי. חיים מלאים בעצבות, בדידות, אדישות. היום הוא כבר לא ממש חג בשבילי. הוא לא קסום ולא מוביל אותי לשום פנטזיה. אבל איך אפשר לחיות בלי חלומות, בלי קסם, בלי נס? איך אפשר לשקוע ביומיום, בבעיות ובדאגות בלי איזשהו אור בקמה המנהרה? בלי לחכות לנס הפרטי שלי?

אז מצאתי לי עם בני ברוך,  חג חלופי – חנוכה. חג האורות, חג של סופגניות, חג של ילדים. יש משהו קסום בחג הזה, אתם לא חושבים? או אולי זו רק אני בגלל שהחג הזה סמוך ליום ההולדת שלי שזה כבר קסם, לא?

חנוכה הוא חג של נס. אני אוהבת נסים, אני מאמינה בכאלה. לא, אני לא נאיבית, אני לא אינפנטילית. אני רק מרשה לקסם להיכנס לחיי. כל יום, כל רגע אני מוכנה לפתוח דלת לנס. ומה זה נס? למה אני כל כך מחכה? למשהו על-טבעי? משהו שיבוא מהשמיים? אבל אני לא נאיבית, כבר סיכמנו לא? אני מאמינה שהכל קיים בנו. "אדם עולם קטן", הכל, גם הנסים. הנס לא יבוא מהשמים, הוא לא יפול על ראשי ברגע המתאים לי ביותר. נס זה משהו שתלוי בי, שרק אני יכולה לזמן אותו לחיי. רק אני יכולה לחולל את הנסים.

הנס הפרטי שלי התחיל בחנוכה, מואר באורות קטנים של נרות חנוכייה. שנים חיפשתי מקום שיתן לי משמעות, רוגע, אושר לחיי. בנר הראשון של חנוכה הגעתי למקום קטנטן במתנ"ס שכוח-אל בשכונה הכי לא פופולרית בעיר. היום הזה היה תחילתו של נס בחיי. זה היה המפגש הראשון שלי עם בני ברוך ועם הקבלה. חוכמה שלימדה אותי להיות קשובה יותר לאנשים אחרים, לחשוב על מישהו חוץ מעצמי, ולהתחיל לדאוג גם לצרכים של האחרים.

החוכמה הזו לימדה אותי ליהנות מדאגה שלי על מישהו אחר, ועד היום מלמדת אותי מה זה לאהוב. אהבה טהורה, נטולת אינטרסים אישיים, אהבה ללא תנאי וללא גבול, אהבה שמביאה לי את האושר האמיתי שלי. זהו הנס הפרטי שלי – ללמוד להיות מאושרת מלאהוב אחרים.

למה זה נס? זה די ברור. אהבה טהורה היא לא טבעית לי. טבעי לי לדאוג לעצמי, לחשוב על הצרכים שלי, על הרצונות שלי, המילויים שלי. זה טבעי. אבל זה לא מה שמביא לי אושר. ככל שנסיתי לרדוף אחר אושר בחיי, גליתי שהמרדף הזה מביא לי רק כאב וייסורים. ככל שחיפשתי ליהנות לעצמי, ככל שדאגתי למלא את הצרכים שלי, התרוקנתי במהירות ושקעתי בעצב ובכאב. גיליתי שהטבע שלי מביא לי רק חורבן. ואני, אני רוצה להיות מאושרת.

בחוכמת הקבלה גיליתי מה באמת מביא לי תענוג ליותר מרגע אחד. מה באמת מביא לי שלווה, רוגע, שמחה, אושר. הדאגה לאחרים. נשמע הזוי, אבל אני יודעת מניסיון, עד כמה זה נכון. ולכן אני שואפת להפוך את הטבע שלי מדאגה מתמדת לעצמי לדאגה מתמדת לסובבים – מבחינתי זהו נס.

הנס הזה הוא לא זבנג וגמרנו. כל יום קורים לי נסים קטנים. כל יום אני לומדת לאהוב עוד קצת. כל יום אני יוצאת מעצמי, מהמקום הנוח שלי, עוד קצת. כל יום אני מאושרת בעוד טיפה. לי זה קורה, לי יש נס כל יום, מאחלת גם לך לחולל במו ידיך את הנס הפרטי שלך ולהיות מאושר.