הרב יהודה אשלג, האבא של כולנו

אני מאוד אוהבת לקרוא מאמרים של הרב יהודה אשלג, שלרבים, מוכר יותר כ"בעל הסולם", ע”ש הפירוש המעוטר שלו לספר הזוהר. 

הרב אשלג כמו הרב לייטמן, כתב מאמרים בתחומים רבים; במדע, בחברה, בפסיכולוגיה, בעניינים מדיניים ובחינוך, בנוסף למאמרי הדגל, העמוקים והעל-זמניים שלו, בחוכמת הקבלה. ולמרות שלא תמיד ניתן לרדת לסוף דעתו, בלשון המעטה, דבר אחד תמיד נמצא שם, במאמריו, מתחת לפני השטח. מדובר על תחושה של דאגה, של איכפתיות והזדהות עם צער הזולת וכן, אהבת ישראל האינסופית.

אחד מהדברים המיוחדים ברגשות אלה, הוא העובדה שאת אהבת ישראל והאדם שבו, לא בהכרח שומעים מתוך המילים בצורה ישירה, כמו למשל, לו היה כותב בפירוש: "אני אוהב את עם ישראל", אלא מדובר על תחושה העוברת בין המילים, שהקורא חש בעודו קורא בכתביו. הייתי אף מסתכנת ואומרת, שהוא מעביר מעין תחושה של "אבא" טוב, שכל כך רוצה שהילדים שלו יסתדרו כבר, שיתנהגו יפה בבית הספר, שיהיו להם חברים טובים ושיהיו מוצלחים ומאושרים.

אחת מהדוגמאות הרבות והבולטות להיותו "האבא של כולנו", היא כאשר עשה, בעשר אצבעותיו, כל שביכולתו, כדי להציל משפחות שלמות מהשמדה בתקופת השואה. 

הרב אשלג, שהיה דיין מכובד וידוע בוורשה, צפה את שעתיד לקרות באירופה, והחליט לעשות מעשה. הוא אסף סביבו משפחות שלמות מוורשה, עיר מגוריו, ושיכנע אותן לעלות לישראל; ועוד הגדיל לעשות, כאשר פנה באופן אישי לתורמים שונים, שיעזרו ברכישת בתים מוכנים, עבור אותן 300 המשפחות, דלות האמצעים, כדי להקל במקצת על קליטתן בבואן ארצה.

בסופו של דבר, קמה התנגדות למהלך, מצד הקהילה בוורשה, שהצליחה לשכנע את כל אותן המשפחות לוותר על הרעיון, והרב אשלג, שבור הלב, עלה לבדו לארץ ונאלץ לחזות מכאן, בסופה המר של קהילתו המפוארת מוורשה…

וחזרה לעניין ה"תחושה" המיוחדת, ה"אבהית", שמרגישים כשקוראים בכתביו של בעל הסולם. אין ספק, שהתחושות שעליהן אני מדברת מגיעות מהחווייה האישית שלי; אבל בעומקם של הדברים, התחושה הזאת בהחלט קיימת ומורגשת, אף שייתכן שאינה בהכרח מודעת לכל קורא. ואם היינו זקוקים להוכחות נוספות לדאגתו הבלתי פוסקת של הרב אשלג לעם, הרי שניתן לקבל "טעימה" ממנה, מתוך דבריו של בנו, הרב ברוך אשלג (הרב"ש), שהעיד על אביו, שהיה מוכן לדבר אף עם צמחים ואבנים, לו היה יודע שאלה יעזרו לו באיחוד העם…

לצערי, לא יצא לי להכיר את בעל הסולם בחייו אלא דרך בני ברוך, וייתכן שלו הייתי מכירה אותו, לא הייתי מזהה בו את גדולתו, בשל צניעותו הרבה, ושלא לומר, קטנותי, אני. אבל ניתן לומר, שיצא לי להכיר אותו במידה מסוימת, מתוך התרגומים הרבים שעשיתי (ועודי עושה) למאמריו, ואין אסירת תודה יותר ממני על הזכות שניתנה לי בכך.

תודה לך, רב יקר