התורה היא המולדת האמיתית של העם היהודי

יהודי שאין בלבו תורה, הוא בגלות, הוא חסר מולדת. ולכן העם היהודי ששימר את הזיקה שלו לתורה, בעצם לקח את המולדת שלו לכל מקום ותמיד היה בבית. זה מבדיל אותנו מהעמים, כי איננו עם במובן המילוני של המילה.

היהדות הגלותית מאופיינת דווקא בתלמוד, ספר הגלות, ואילו התורה, היא ספר ישראל. בגלות כאילו העם היהודי שם את ספר התורה במצב "המתנה" והתעסק בפרשנויות של פרשנויות, של איך ולמה, כשהתורה היתה בעיקר מצע להתדיין עליו. התורה לא הייתה בלב השטעטל.

דווקא בן גוריון, המנהיג המוציא לפועל של הציונות, שם את ספר התורה חזרה במרכז העם היהודי במגילת העצמאות, כבר במשפט הראשון:

"בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל קָם הָעָם הַיְּהוּדִי, בָּהּ עֻצְּבָה דְּמוּתוֹ הָרוּחָנִית, הַדָּתִית וְהַמְּדִינִית, בָּהּ חַי חַיֵּי קוֹמְמִיּוּת מַמְלַכְתִּית, בָּהּ יָצַר נִכְסֵי תַּרְבּוּת לְאֻמִּיִּים וּכְלָל-אֱנוֹשִׁיִּים וְהוֹרִישׁ לָעוֹלָם כֻּלּוֹ אֶת סֵפֶר הַסְּפָרִים הַנִּצְחִי".

עוצמתו ופנימיותו של המשפט הזה מחזקים את פנימיותו של האיש – בראש ובראשונה, דמותנו הרוחנית, אח"כ הדתית ולבסוף המדינית. מאז, כשאנחנו מנסים להפוך את הסדר הזה לפי גחמות אידיאליסטיות, רק ממיטים על עצמנו אסונות. לשים את הדת או המדינה לפני המהות הרוחנית שלנו, זה כמו לחתוך לעצמנו את הרגליים, כי העם הזה עומד דווקא על רגליי הרוחניות והפנימיות של התורה. וכל עוד הוא אינו יכול לעמוד על רגליו, הוא חייב להיעזר במנועים אחרים שלוקחים ממנו את עצמאותו האבסולוטית.

הציונות היא דווקא זאת שהחייתה את הזיקה של העם היהודי אל ספר התורה, ביססה עליו את הזכות של העם להשיב ימינו כקדם בארץ התנ"ך.

במאמר שכתב ג'קי לוי הוא תיאר את הגלותיות של העם  ששב אל ציון בדוגמה שבה אדם מתכוון להיכנס לגן החיות ונתקל בשלט בכניסה: לא להאכיל את החיות… הוא נתקע מול השלט, משנן ומפרש אותו, מהרהר על מה שבין השורות, בצורתו ובגווניו ובקישוטיו, וכך מפספס את הביקור בתוך הגן בו יכול היה להבין הכל בלי להתפלפל ולהתבלבל.

לא היינו יכולים לקבל את ההזדמנות לחזור לארץ ישראל לולא ניתנה הזכות הזאת משמיים, וזה הדבר המהותי שמתנגדי שיבת ציון המודרנית אינם מבינים. דווקא מי שמתיימר להאמין שאין עוד מלבדו, כיצד יוכל לחשוב ולו לרגע שהיו אלה ה"ציונים", שהשיבו את שליטת הארץ לידי העם היהודי?

ולמה ניתנה לנו הזכות הזאת? הרי זאת זכות אבות! רק בגלל שאנחנו מצווים היום יותר מתמיד לממש את מהותנו, כעם הספר, ששם את ספר התורה לא כספר המכתיב לנו מה לאכול ואיך לקום, אלא כעמוד האש שהולך לפני המחנה וקורא לנו לאהוב ולהיות דוגמה לעמים, והרי זאת הסיבה היחידה שהעם הזה בכלל נוצר, לאהוב את רעך כמוך, ומאהבת הבריות להגיע לאהבת ה'.

זאת לא אמירה דתית, אלא תכלית קיומו של העם היהודי, ואם לא ייממש אותה, אין לו זכות קיום, לא בפיסת האדמה הזאת, לא משנה באיזה שם נקרא לה, וגם לא בכלל. מולדת העם היהודי, הוא ספר הספרים, התורה שבלב.